מעשה בארבעה בלונים ואובייקט מעבר אחד

"אמא של רותי הביאה מתנה: שמחה וששון לכל ילד בלון". רותי מקבלת בלון כחול, סיגלית בלון סגול, רון בלון צהוב, אורי בלון ירוק, אלון בלון אדום. אחד אחרי השני הבלונים מתפוצצים. אורי זורק את הבלון הירוק והוא נופל על שיח ורדים ומתפוצץ, רון מבקש שאבא שלו ינפח את הבלון הצהוב כך שיהיה גדול כמו השמש ובסוף הוא מתפוצץ, מיצי, החתולה של סיגלית, שורטת את הבלון ומפוצצת אותו, רותי מחבקת את הבלון חזק והוא מתפוצץ, ואת הבלון האדום לוקחת הרוח. 

"מעשה בחמישה בלונים" של מרים רות יצא ב-1974. חנה פנחסי בבלוג שחרית (תודה נועה!) טוענת שהילדות בספר מוצגות כפסיביות בהשוואה לילדים האקטיביים. "שתי הבנות בתפקיד טיפולי: הן מלטפות או מחבקות בובה וחתולה", כותבת פנחסי, "מחירו של התפקיד הטיפולי הוא שהבנות לא יכולות לגדל את הבלון שלהן כפי שרק בא להן, או להעז להשליך אותו למרחק כפי שעושים אורי ואלון". ד"ר שמעונה פוגל מנסה להציג ניתוח כולל של הספר כשהיא מציגה, בין השאר, פרשנות סמלית לצבעי הבלונים, ולפעולות הילדים. 

הכנתי טבלה שמרכזת את ההשוואות הבולטות האפשריות בין הילדים. 

	צבע בלון	מין	פעולה	האשם	ניחום	מי נתן	מספר מילים
אורי	ירוק	זכר	זורק ותופס את הבלון	שיח ורדים	"נביא לך בלון אחר"	אמא של רותי	21
רון	צהוב	זכר	ניפוח בלון (באמצעות אבא)	אבא	"זה סופו של כל בלון", ליטוף מאבא	אמא של רותי	30
סיגלית	סגול	נקבה	התכופפה ללטף את מיצי	מיצי	"כך קרה גם לרון"	אמא של רותי	28
רותי	כחול	נקבה	חיבקה את הבלון	רותי	"כך קרה גם לרון"	אמא של רותי	18
אלון	אדום	זכר	---	רוח חזקה	---	אמא של רותי	23

פנחסי ופוגל התייחסו בעיקר לעמודות הראשונות מתוך הטבלה הזאת. אותי עניינו בעיקר האחרונות. כל הילדים מקבלים את הבלון מאמא של רותי, אבל רק רותי היא הרותי שאמא של רותי היא אמא שלה. רותי אמנם מקבלת את הבלון ראשונה, אבל היא לא זוכה ליחס מועדף. בהתחשב בזה שרותי כנראה גדלה בבית ילדים, זאת לא סיטואציה מאד משונה. היחס לרותי כאחת מכולם מתבטא גם במיקום הדי אקראי שלה ברשימה וגם בהתייחסות השולית אליה בספר. 

בהשוואה לרותי מקומו של אורי מובלט כמי שהסיפור שלו מוצג ראשון. רון מקבל את מספר המילים הגדול ביותר ומספר המילים המוקדש לחלקה של סיגלית הוא השני בגובהו. רון מקבל גם את כינוי החיבה "רוני רון" ושני אזכורים מיוחדים, וסיגלית מקבלת כאקסטרה את מיצי. אלון הוא כבר סיפור אחר לגמרי - כל סוף הספר מוקדש לאלון עם שבירה של הפורמט שנוצר בארבעת הילדים הקודמים. כאילו לא די בחוסר הייחודיות של רותי, היא גם מקבלת הכי פחות מקום. 18 מילים מוקדשות לפעולה של רותי בשלוש שורות - ההתייחסות הקצרה ביותר מבין כל הילדים.

ההדחקה היחסית של רותי מובנת על רקע הניסיון להעניק לכל הילדים בקבוצת הילדים בקיבוץ יחס שווה בכל הנוגע לטיפול בהם בעיקר כשהיחס מגיע מאחד ההורים. רותי לא מסתדרת עם זה נהדר והיא חווה את הפרידה מהבלונים כמו פרידה מאמא שלה. אחרי שהבלונים של אורי, רון וסיגלית מתפוצצים רותי פוחדת שגם הבלון שלה יתפוצץ והיא מחבקת את הבלון "כמו שמחבקים בובה, כמו שמחבקים את אמא". 

כשאובייקט המעבר של רותי מתפוצץ, בשונה מאבא של רון, אמא של רותי, לא נמצאת שם כדי לנחם אותה. היא גם לא מקבלת הבטחה כמו זו שניתנת לאורי שיביאו לה בלון אחר. גם ההתייחסות האישית שניתנה לילדים האחרים נמנעת ממנה. הניחום שרותי מקבלת הוא פשוט חזרה על הניחום שקיבלה לפניה סיגלית – "כך קרה גם לרון, זה סופו של כל בלון". אפילו אחרי שהבלון מתפוצץ טורחים להזכיר לרותי שלא רק שהיא כמו כל האחרים, היא כמו האחרים בריבוע - היא כמו סיגלית שבעצמה היא כמו רון.

אורה אייל ציירה לילדים ולהורים בגדי סבנטיז אובר קוליים. חוץ מהגרביים עם הפסים האנכיים של אורי שנראים לי כפריט מומצא לחלוטין, כל הגרדרובה היתה יכולה להלבש היום, אולי חוץ מהמכנסיים של סיגלית, שבשנות ה-70' דווקא היו לבישים. הגרפיקה של אייל מפגישה בין רישומי הדמויות לבלונים הצבעוניים שמשתלטים על הדפים. מפתיע לגלות על העטיפה שרותי בלונדינית. כשגוגל עשו הומאז' רותי שוב נדחקה הצידה, הפעם לטובת סיגלית.

הרגשתי שיהיה חבל לוותר על כמה מהפרשנויות היותר בוטות של פוגל, חלקן לגיטימיות ברמה כזו או אחרת, בדרך כלל אחרת. 

"באפיזודה הראשונה מקבל אורי בלון ירוק ורץ בשמחה לשחק עמו. הירוק הוא צבע החיים, הצמיחה, האביב והנעורים. הוא מסמל תקווה ושמחה, אך גם חוסר ניסיון. האור הירוק משמש בכל העולם אישור מעבר, אות להתחלה חדשה.הצבע הירוק מסמל את מחזור החיים וההמשכיות, כי הפרח אמנם נובל, אך הצמח יצמיח פרחים חדשים".

"המספר חמש – כסכום של שתיים, מספר נקבי, ושלוש, מספר זכרי – קיבל חשיבות מיוחדת בתרבויות שונות, והוא מסמל את האדם כאחדות של הגבר והאישה. מרים רות נשארת צמודה לחלוקה זו, וחמשת הבלונים ניתנים לשתי בנות ולשלושה בנים, ובכך נרמז שהיצירה הזו עוסקת באדם באשר הוא אדם; הן גבר והן אישה. כיוון שהמספר חמש מסמל גם את השלמות, ניתן לפרש שהמבוגר המביא חמישה בלונים לילדים יוצא מעמדת מוצא של רצון לשלמות ועולם הרמוני".

"היצירה הזו יצאה לאור בשנת 1974 אחרי מלחמת יום כיפור. למרות שבמישור הגלוי אין כל הד לאירועים ההיסטוריים, במישור הסמוי הם באים לידי ביטוי במישור הפרשני. התקווה הגדולה והאופוריה אחרי "מלחמת ששת הימים" התנפצה לרסיסים באוקטובר 1973. לא ברור אם המחברת הייתה מודעת לעניין זה, אך היא בטאה ביצירה את האווירה הכללית של התקופה. כיוון שמדובר בבלון אדום, והצבע האדום ייצג בארץ את האידיאולוגיה הקומוניסטית והסוציאליסטית, יתכן שהמעוף של הבלון האדום מבטא את האכזבה מהמימוש של הרעיונות הללו הן בבריה"מ והן בקיבוץ".

אם רוצים להמשיך את הכיוון שמוצג בציטטה האחרונה אפשר לטעון שהטלאי על המכנסים של אלון מסמן אותו כמנהיג פרולטרי. זה די מיותר, בעיקר בהינתן שבקיבוץ הטלאי לא סימן מעמדות סוציו-אקונומיים. "אלון בלון אדום" מצד שני יכול להיות אחלה שם למנהיג סוציאליסטי, או לפחות לצ'יף אינדיאני. 

בפוסט הבא: על דמות המנהיג ב"תירס חם".